הנחיות לקראת הגיל השלישי
הגדרת הגיל השלישי או גיל הזקנה עלתה לראשונה עוד במאה ה-19, אז קנצלר הברזל, אוטו אדוארד לאופולד פון ביסמרק, הקנסלר הראשון של הקיסרות הגרמנית הגדיר את קבוצת אוכלוסייה זו לצורך התווית תנאים סוציאליים ופנסיוניים. בשנים אלו, הגדרת הזקנה איגדה את אוכלוסיית המבוגרים מעל לגיל 70.
מונח הזקנה עבר מאז גלגולים רבים עד לקביעת הסף האוניברסלי לגיל השלישי וכיום הוא עומד מעל לגיל 65. למעשה, מקובלת חלוקה לשלוש תתי קבוצות: 65-74 גיל זקנה צעירה; 75-84 גיל זקנה; 84- ועד לסוף החיים גיל זקנה מופלגת.
התקדמות הרפואה והארכת תוחלת החיים, הובילה לכך כי לשלוש תתי הקבוצות נלוות מחלות רקע שונות, בהן גם סוגים שונים של דמנציה. לכן הכנה לגיל השלישי חשובה לאין ערוך ועשויה למנוע מבני המשפחה קבלת החלטות מורכבות בעתיד. הכנה לגיל השלישי כוללת אוסף של צעדים כלכליים, משפטיים ובריאותיים שנועדו כדי להכין את הקשיש לעתיד לבוא.
חתימה על ייפוי כוח רפואי
ייפוי כוח רפואי קובע מי האדם (מיופה הכוח) המוסמך לקבל החלטות רפואיות במצב בו הקשיש/ה אינו/ה מסוגל לקבלן מבחינה קוגניטיבית, או כאשר הוא/היא אינו/ה מסוגל/ת לתקשר.
ייפוי הכוח כולל את מתן הסמכות להחליט במצבים רפואיים מסוימים והוא מקנה גם את האפשרות לקבלת החלטה במצבים קריטיים, כל עוד לא ניתנו עד-ידי המטופל הנחיות לסוף החיים.
בכדי להמציא ייפוי כוח רפואי אין צורך במעורבות של עורך דין. למעשה, כל הנדרש הוא ביצוע של הערכה מקיפה על-ידי רופא גריאטר כדי לוודא שהאדם כשיר מבחינה קוגניטיבית לקבל החלטה בנוגע למתן ייפוי הכוח. חתימה על-ייפוי כוח צריכה להתבצע בנוכחות הרופא ושני עדים.
חתימה על ייפוי כוח כלכלי או ייפוי כוח משולב מתמשך
הערכה קוגניטיבית לצורך לקיחת משכנתא בגיל המבוגר
הנחיות לקראת סוף החיים
חוק החולה נוטה למות נועד כדי לאגד את המקרים והתנאים שבהם אדם בישראל רשאי לקבוע איזה טיפול, אם בכלל, יהיה מוכן לקבל כאשר הוא סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ועל פי ההערכה רפואית תוחלת חייו לא תעלה על שישה חודשים.
במילים פשוטות, חוק זה מאפשר לכל אדם לקבל החלטה בנוגע לטיפול שיינתן לו אם יסבול מבעיה רפואית חשוכת מרפא, וזאת לאחר שבוצעה הערכה מקצועית שקבעה כי כלל אמצעי הטיפול מוצו ונותרה כחצי שנה לחיים. במקרים שבהם האדם כשיר מבחינה קוגניטיבית יכול הוא לקבל החלטה זו בידי עצמו בזמן אמת. עם זאת, פעמים רבות האדם אינו כשיר לביצוע ההחלטה. במקרים אלה הנחיות לסוף החיים שנקבעו בטרם עת על-ידי המטופל חיוניות. הנחיות אלו כוללות הסבר מפורט בנוגע לטיפולים שהאדם מוכן ואינו מוכן לקבל בסוף החיים. מסמך זה נחתם בנוכחות רופא גריאטר.
ניסוח הנחיות לקראת סוף החיים חיוניות גם במצבים קיצוניים יותר בהם על פי ההערכות המקצועיות נותרו לאדם שבועיים לחיים. דוגמה לכך היא מצב בו קיים חולה הסובל מדמנציה ומגיע לשלב קיצוני במחלה בו מצליח לאכול או כמות המזון הנצרכת היא מינימלית ולא מספקת. במצבים אלה, החוק מחייב להמשיך להזין את המטופל על לסוף ימיו. החלופות העומדות בפני הרופא המטפל הן באמצעות צינורית (זונדה), פיום קיבה או פיום מעי.
אם לא קיימות הנחיות לסוף החיים שמורות על כך שאותו המטופל החליט שאינו רוצה להיות מוזן באמצעים מלאכותיים שונים, תתפתח בעייתיות בהחלטה על הטיפול. למעשה, החוק קובע כי הרצון לחיות גובר על הכול ולכן במקרים רבים החולה יוזן באמצעים מלאכותיים למרות שלא בטוח שהיה מעוניין בכך. על כן, הנחיות לקראת סוף החיים חיוניות כדי לאפשר לקשיש או הקשישה את הבחירה בנוגע לטיפול בו הוא/היא מעוניין/נת בסוף החיים.
אפוטרופוסות
אפוטרופוסות היא כלי נוסף המאפשר לממונה מטעם הקשיש או הקשישה להחליט על הצעדים הבריאותיים והכלכליים כאשר המטופל/ת אינו יכול להיות אחראי לעצמו.
אפוטרופוסיות מתאפשרת רק לאחר שהוכח כי האדם אינו כשיר לקבל החלטות רפואיות לבדו, וזאת באמצעות הערכה מקיפה של רופא גריאטר. למעשה, הרופא יספק תעודת רופא לבית המשפט – מסמך משפטי בו נקבע כי המטופל סובל ממצב רפואי מסוים שהוביל לכך שהוא אינו כשיר לקבל החלטות באופן עצמאי.
הערכה לכשירות לכתיבת צוואה
המצאת צוואה במקרים שבהם הקרובים ו/או בני המשפחה (היורשים המיועדים) צופים כי תהיה בעייתיות בעת מימושה, דורשת לא פעם הערכה קוגניטיבית מקיפה.
ההערכה במקרה זה מיועדת כדי להוכיח כי האדם שערך את הצוואה היה בעל כוח שיפוט מלא מבחינה קוגניטיבית שאפשר לו לקבל החלטה בהירה.
הערכה זו נדרשת גם עבור אנשים המוגדרים עם דמנציה בשלבים ראשוניים בהם כושר השיפוטיות שלהם לא נפגע עוד. במצבים אלה הערכה גריאטרית הכרחית כדי להראות שלמרות המחלה האדם כשיר לחתום על צוואה.
בשל חשיבות המסמך, על הרופא לוודא מעל לכל ספק כי המטופל אותו הוא מעריך מבין לעומק את משמעות המסמך עליו הוא חותם. כמו כן, על הרופא לוודא כי האדם מבין את השלכות החלטותיו.
סיוע ומיצוי הזכויות הסיעודיות בגיל השלישי
במקרים רבים בגיל השלישי מתעורר צורך בעזרה סיעודית, מלאה (לאורך כל שעות היממה) או חלקית. כדי להכריע מה מספר השעות שיינתנו על ידי המדינה נדרשת הערכה קוגניטיבית להכרעת המעמד התפקודי והקוגניטיבי של הקשיש/ה, גם אם הוא/היא בר דעת.
מספר השעות נקבע בהתאם לקביעת הרמה התפקודית על ידי המוסד לביטוח לאומי וזאת לאחר ביצוע של הערכה מקיפה על-ידי רופא גריאטר. הרופא המומחה בקיא
בשפה הגריאטרית ולכן מעלה את הסיכוי לקבלת הבקשה ואישורה.
בנוסף, הערכה גריאטרית מאפשרת גם כדי למצות את הזכויות הכלולות במסגרת הביטוח הסיעודי הפרטי או הביטוח הסיעודי הניתן מטעם קופת החולים אליה משתייך המטופל.
לסיכום, למרות שהדיון בנושאים אלו מורכב ועלול לעורר קושי מנטלי בקרב הקשיש/ה ובני/ות המשפחה, הוא עשוי לחסוך התלבטויות כבדות מצד בני המשפחה בעתיד ולאפשר לקשיש/ה למצות את זכויותיו/ה.